קרל גוסטב יונג, הלא מודע הקולקטיבי והמיתולוגיה הגרמנית בצל הנאציזם
על הספר
"לפי שלא את המושלם אנו מבקשים, את הנותר מן השאיפה
שאינה פוסקת אנו מבקשים" ( מילוש 2013: 282)
הפסיכיאטר השוויצרי הפרוטסטנטי קרל גוסטב יונג (1961-1875), היה מגדולי הוגי הדעות של המאה ה-20, הוא היה תלמידו של פרויד שאמור היה להיות יורש העצר שלו, ובעקבות חילוקי דעות קשים ביניהם, כשפרויד לא יכול לקבל את חידושיו, הוא נפרד ממנו ויצר את 'פסיכולוגית המעמקים האנליטית' שלו שיש בה דגש על הלא מודע הקולקטיבי והמיתוסים. רעיונותיו השפיעו רבות על חקר התרבות ועל זרמים פסיכולוגיים אחרים. בתקופת הנאציזם יונג נבחר להיות הנשיא של 'האגודה הרפואית הכללית לפסיכותרפיה' בגרמניה. הוא האמין שהמיתולוגיה הגרמנית היתה גורם משמעותי בהתפתחות הנאציזם.
מאז ועד היום יונג מואשם בהאשמות רבות, שהעיקריות בהן –
1.שיתוף פעולה כביכול עם הנאצים כראש האגודה הרפואית שנשלטה על ידי הנאצים, למען קידום תורתו, בעוד שהוא הסכים להבחר כדי לאפשר ליהודים להמשיך לעבוד במקצועם הרפואי בגרמניה ואכן עשה זאת.
2. מאמר בוטה שכתב כנגד הפסיכולוגיה היהודית של פרויד, נגד הבסיס התאורטי שלה ונגד הפרקטיקה המעשית של היחסים עם המטופל כשהמטפל יושב מאחרי גבו של המטופל ; מאמר שהושפע מהקונפליקט הקשה שהיה לו עם פרויד. יונג יצא נגד פרויד בגלל חילוקי דעות ביניהם על הבנת הנפש ופרשו את התנגדותו לפרויד כנובעת מאנטישמיות.
3. התאור שלו את ההבדלים בין היהודים לגרמנים שהתכוונו להיות הבחנות מדעיות בין עמים ופורשו כאנטישמיות. וכן דעותיו של השונות בין הלא מודע היהודי לבין הלא-מודע הגרמני.
4. אי הכרה בשנים הראשונות של הנאציזם במלוא המשמעות המסוכנת שלו ואף התפעלות מהכוחות המיתולוגיים והארכיטיפיים שהפעילו אותו, מתוך נאיביות וריאליזם פוליטי שגוי.
5. אי הבחנה בין כוחו האוטנטי של המיתוס לבין המניפולציה שנעשתה בו.
6. אי הבחנה בתחילת הנאציזם בחומרת הנאציזם מתוך אי הבחנה בין רוע יחסי לבין רוע רדיקלי-מוחלט.
כשיונג הבחין במלא הסכנה הוא לא חדל להתריע בהרצאות ובמאמרים נגד הנאציזם והדיקטטורה, ועל כך נרדף ואף נאלץ להתחבא. אולם כמו כל מנהיגי ארופה ואמריקה הוא לא יצא בריש גלי נגד הכיבושים של היטלר ונגד השמדת היהודים. אחרי המלחמה הוא התנצל במפגשים פרטיים עם יהודים אבל לא בפומבי. כנגד כל אלה רבים שומרים לו טינה רבה ונוצרה איבה של הזרמים הפסיכואנליטיים כנגד הזרם היונגיאני שגרמה לאי הבנות ופילוגים כמעט עד היום.
הספר עוסק בהבהרת ההאשמות השונות, מפריך את אשמת הנאציזם ואשמת האנטישמיות ומנסה להבין את טעויותיו וכשליו.
הספר עוקב אחר השתלשלות הארועים והמאמרים הרבים שיונג כתב, כמו כן נסקרים מאמרים רבים של פרשנויות שונות וסותרות שנכתבו על דבריו, שנעים בין מחקר אוביקטיבי להתקפות אמוציונליות. ספר זה מנסה להבחין בין הכשלים התאורטיים של יונג לבין מרכיבי אישיותו שהשפיעו על תפיסתו את הנאציזם (בעיקר פונקציה רגשית לא מפותחת), ומראה גם את אופן ההתנסחות המתעתעת שלו שגרמה לאי הבנות גדולות של דבריו. כמו כן נבחן הרקע ההיסטורי של התקופה שקידם את הכוחות המיתולוגיים בגרמניה הנאצית, במובן זה הספר הינו מחקר פסיכו-הסטורי. הספר עוסק במיתולוגיה הגרמנית על רקע החשיבות של המיתוסים בלאומנות העמים באותה תקופה, והשימוש של הנאצים בה, וביחסו של יונג ללא מודע הקולקטיבי כמפעיל תהליכים פוליטיים חיוביים ומסוכנים כאחד.
הספר עוסק בדילמות האתיות-הפוליטיות של אומץ לצאת נגד ההנהגה הפוליטית בתקופה של שלטון דיקטטורי-אוטוריטטיבי, דילמות שמתקיימות גם בימינו.
כמו כן הספר עוסק בדילמות שהן גם עכשויות באמצעות מאמריו הרבים של יונג בתקופת הנאציזם: על אבדן חרות היחיד ועל סכנות ההמון המופעל על ידי השלטון, על הדיקטטורה, על כוחות הצל והרוע, על שאיפת הגאולה המיתית וסכנותיה, ועל שאלת האשמה והאחריות הקולקטיבית על הרוע.
בסוף נבדקים שאלת התאמת התאוריה של יונג לנתוח תקופה הסטורית-פוליטית, והקושי לקבל את סרובו להתנצלות פומבית.
פרק מיוחד מוקדש ליחסיו עם ליאו בק מנהיג יהודי גרמניה וההתפייסות ביניהם אחרי המלחמה. על עטיפת הספר מובאת תמונה של המפגש בין יונג וליאו בק.
כנגד כשליו הרגשיים של יונג מובאים עזרתו הרבה לרופאים יהודים בגרמניה ולפליטים יהודיים בשוויץ, חברויות אמיצות שהיו לו עם יהודים. התמורה שעבר לקראת יחס הערכה עמוק ליהדות בכלל ולקבלה ולחסידות בפרט, תמיכתו בציונות ופעילותו החשובה בשרות הביון האמריקאי.
ספר זה הוא הספר הראשון בארץ שעוסק בנושא החשוב, הכאוב והבעייתי הזה.